המהמר
פיודור דוסטויבסקי
בשנת 1865 יצא פיודור דוסטויבסקי עם אהובתו אפּוֹלינַריָה סוּסְלוֹבָה למסע באירופה. המסע הזה עמד בסימן שתי תאוות שאיימו להפוך את הסופר הגדול לעבד נרצע: התשוקה הארוטית לאפולינריה, שתוארה כאישה קפריזית ואנוכית שהרבתה להתעלל בו להנאתה, ובולמוס ההימורים, שהשתלט עליו עד לערפול החושים ממש. שתי התאוות הללו, שהתמזגו בו לכלל מערבולת רגשות סבוכה וחולנית, הן הרקע לרומן "המהמר" – היצירה שדוסטויבסקי שיקע בה חומר אוטוביוגרפי רב יותר מבכל מה שכתב מימיו.
מפיו של הגיבור-המספר, אלכסיי איוואנוביץ', הוא נותן כאן ביטוי חושפני להפליא לתחושותיו האינטימיות ביותר, החל בסחרחורת הקדחתנית של ההימורים – המשתקפת גם בסגנון הכתיבה המחוספס, העצבני, המתנשף – וכלה בתענוג הפטישיסטי שמציף אותו למראה כפות רגליהן של נשים.
הספר ראה אור לראשונה בעברית בשם "הקוביוסטוס" בתרגום מנחם זלמן וולפובסקי בשנת תש"ל. בשנת 2003 תורגם מחדש, בתרגום מופתי, בידי נילי מירסקי. תרגום זה זוכה כעת למהדורה מחודשת לאחר שנערך מחדש בידי המתרגמת.
