המהמר

פיודור דוסטויבסקי

בשנת 1865 יצא פיודור דוסטויבסקי עם אהובתו אפּוֹלינַריָה סוּסְלוֹבָה למסע באירופה. המסע הזה עמד בסימן שתי תאוות שאיימו להפוך את הסופר הגדול לעבד נרצע: התשוקה הארוטית לאפולינריה, שתוארה כאישה קפריזית ואנוכית שהרבתה להתעלל בו להנאתה, ובולמוס ההימורים, שהשתלט עליו עד לערפול החושים ממש. שתי התאוות הללו, שהתמזגו בו לכלל מערבולת רגשות סבוכה וחולנית, הן הרקע לרומן "המהמר" – היצירה שדוסטויבסקי שיקע בה חומר אוטוביוגרפי רב יותר מבכל מה שכתב מימיו.
מפיו של הגיבור-המספר, אלכסיי איוואנוביץ', הוא נותן כאן ביטוי חושפני להפליא לתחושותיו האינטימיות ביותר, החל בסחרחורת הקדחתנית של ההימורים – המשתקפת גם בסגנון הכתיבה המחוספס, העצבני, המתנשף – וכלה בתענוג הפטישיסטי שמציף אותו למראה כפות רגליהן של נשים.
הספר ראה אור לראשונה בעברית בשם "הקוביוסטוס" בתרגום מנחם זלמן וולפובסקי בשנת תש"ל. בשנת 2003 תורגם מחדש, בתרגום מופתי, בידי נילי מירסקי. תרגום זה זוכה כעת למהדורה מחודשת לאחר שנערך מחדש בידי המתרגמת.

בשנת 1865 יצא פיודור דוסטויבסקי עם אהובתו אפּוֹלינַריָה סוּסְלוֹבָה למסע באירופה. המסע הזה עמד בסימן שתי תאוות שאיימו להפוך את הסופר הגדול לעבד נרצע: התשוקה הארוטית לאפולינריה, שתוארה כאישה קפריזית ואנוכית שהרבתה להתעלל בו להנאתה, ובולמוס ההימורים, שהשתלט עליו עד לערפול החושים ממש. שתי התאוות הללו, שהתמזגו בו לכלל מערבולת רגשות סבוכה וחולנית, הן הרקע לרומן "המהמר" – היצירה שדוסטויבסקי שיקע בה חומר אוטוביוגרפי רב יותר מבכל מה שכתב מימיו.
מפיו של הגיבור-המספר, אלכסיי איוואנוביץ', הוא נותן כאן ביטוי חושפני להפליא לתחושותיו האינטימיות ביותר, החל בסחרחורת הקדחתנית של ההימורים – המשתקפת גם בסגנון הכתיבה המחוספס, העצבני, המתנשף – וכלה בתענוג הפטישיסטי שמציף אותו למראה כפות רגליהן של נשים.
הספר ראה אור לראשונה בעברית בשם "הקוביוסטוס" בתרגום מנחם זלמן וולפובסקי בשנת תש"ל. בשנת 2003 תורגם מחדש, בתרגום מופתי, בידי נילי מירסקי. תרגום זה זוכה כעת למהדורה מחודשת לאחר שנערך מחדש בידי המתרגמת.

פיודור מיכאילוביץ' דוסטויבסקי (1881-1821), סופר רוסי שפעל במאה ה-19 והפך במהלך חייו ולאחר מותו לאחד הסופרים החשובים והמשפיעים ביותר בספרות העולמית.

דוסטויבסקי נולד במוסקבה, שני מתוך שבעה ילדים, והתגורר עם משפחתו בדירה קטנה בקומה הראשונה של בית החולים מארינסקי במוסקבה, שם עבד אביו כרופא.

על אף מצבה הכלכלי הבלתי יציב של המשפחה, דאג האב שילדיו ילמדו בבתי ספר פרטיים ובפנימיות יוקרתיות. בגיל עשרים ואחת השתחרר דוסטויבסקי מן האקדמיה הצבאית של חיל ההנדסה בסנקט פטרבורג, והחל לנסות את כוחו בכתיבה. בשנת 1846 התפרסמה יצירת הפרוזה הראשונה שלו – הנובלה "אנשים עלובים", שהופיעה בקובץ הסיפורים "אוסף פטרבורגי" וזכתה לשבחים רבים. כעבור חודש בלבד התפרסמה גם הנובלה "הכפיל" בכתב העת "רשימות המולדת", אך הפעם התקבלה יצירתו באהדה פחותה וקרנו הספרותית ירדה, דבר שהביא אותו לשקוע בחובות ובדיכאון.

בשנת 1849 הוא נעצר בידי המשטרה החשאית על השתתפותו בחוגים אינטלקטואלים אסורים ונידון למוות בכיתת יורים, אך ברגע האחרון הומר עונשו לגלות בסיביר ועבודות פרך – חוויה שגרמה לו לשנות את תפישותיו ולהפוך למונרכיסט ולנוצרי אדוק.

לאחר שסיים לרצות את עונשו וחזר לסנקט פטרבורג, החל לעסוק שוב בפעילות ספרותית, אך בשל נטייתו להימורים נקלע עד מהרה לחובות כספיים. בניסיון להחזיר את חובותיו כתב את אחת מיצירותיו הידועות ביותר – "החטא ועונשו" – ומכר את הזכויות עליה ועל כל ספריו הקודמים למוציא לאור, תוך התחייבות לספק רומן חדש תוך שנה בלבד – "המהמר".

בשנים הבאות פרסם כמה מיצירותיו הגדולות ביותר וביניהן "אידיוט", "שדים", ו"האחים קרמזוב". הוא הלך לעולמו בגיל חמישים ותשע, ונקבר בבית העלמין של מנזר אלכסנדר נבסקי בסנקט פטרבורג.

המהמר - פרקים

שם היצירה קריינות קטגוריה זמן האזנה
טוען יצירות...
סגירת נגישות